לבוב

ראשית תולדות הקהילה

הגדולות, החזקות והמגוונות ביותר באירופה של אותה התקופה. מקרב הקהילה הזו יצאו, לאורך שנות קיומה הארוכות, חלק מגדולי המנהיגים הדתיים של היהדות בפולין, כמו גם חלק מהמנהיגים החשובים ביותר של התנועות החילוניות. היא היוותה מרכז חיים יהודי שוקק ומוקד לוויכוחים הפנימיים שהסעירו את היהודים במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. הכיבוש הגרמני והרצח ההמוני של יהודי העיר הביא את הקץ על אחת מהקהילות היהודיות המיוחדות ביותר שהתקיימו באירופה. העיר לבוב נוסדה בשנת 1270 על-ידי הנסיך האוקראיני לב, שעל שמו היא גם קרואה. עדות ראשונה להתיישבות יהודית בלבוב מתקיימת בדמותה של מציבה יהודית מסוף המאה ה-14, עליה נכתב שמה של אישה יהודיה בשם אסתר. הרישום הדמוגראפי הראשון של יהודי לבוב הוא משנת 1550, אז התגוררו בעיירה כ-1,000 יהודים בקירוב. עד למאה ה-19, אז פרחו בעיר ההשכלה והפוליטיקה, הייתה לבוב מרכז של פעילות דתית. החל מהמאה ה-16 ישבו בעיר (אז עוד הייתה עיירה) כמה מגדולי הרבנים של יהדות מזרח אירופה, ביניהם הרב דוד בן הרב שמואל הלוי, בעל "טורי זהב". בית-הכנסת הגדול והקבוע של לבוב נבנה עוד בשנת 1571, ונוסף אליו בית-כנסת נוסף שנבנה בפרבר היהודי שמחוץ לעיר בשנת 1623.

המאות ה-17 וה-18

מרד הקוזאקים שפרץ בשנת 1648 הביא להרס וחורבן בקרב הקהילות היהודיות של מזרח אירופה. דווקא בלבוב, התגבשה באותה התקופה שותפות גורל אמיצה בין היהודים לנוצרים בעיר. בזמן שהחיילים הקוזאקים הטילו מצור על העיר, הצטרפו יהודים רבים לשורות צבא ההגנה המקומי. במשך מספר שבועות התנהלו קרבות, ובסופם החליטו הקוזאקים להסיר את המצור, בתנאי שמנהיגי העיר ימלאו מספר דרישות. בין השאר, דרשו הקוזאקים מראשי העיר להעביר לידיהם את כל יהודי לבוב. ראש העיר סרב להפקיר את יהודי העי, בטענתו כי זוהי חובתו להגן עליהם, כשם שיהודים רבים התגייסו לצבא בכדי להגן על שכניהם. למרות האופן בו הגן ראש העיר על יהודי לבוב, היו גם גורמים אחרים בעיר, שלא ראו בעין יפה את השותפות בין יהודים ונוצרים. מדובר היה בעיקר על הישועים, שעדיין נטרו טינה ליהודים על ניצחונם במשפט בית-הכנסת מתחילת המאה. בשנות השישים של המאה ה-17 ארגנו מנהיגי הישועים בלבוב מספר פוגרומים בקהילה היהודית. חלק גדול מהמשתתפים בפוגרומים כלל לא היו תושבי העיירה, אלא איכרים מהאזור. בפוגרומים שהתחוללו במאי של 1664 נרצחו כ-102 יהודים, כולל ילדים רבים. חיילי הצבא הפולני נשלחו ללבוב בכדי להגן על היהודים, אך כמה מהחיילים בגדו במשימתם והצטרפו להמון האלים. יחד עם זאת, היו גם חיילים ששילמו בחייהם בניסיון להגן על יהודי העיירה מהפוגרום. בשנת 1728 התרחש בלבוב מקרה אשר הסעיר את יהדות מזרח אירופה עוד שנים רבות לאחר-מכן. באביב של אותה השנה הגיע לעיר יהודי, אשר בעברו המיר את דתו לנצרות, ולאחר-מכן חזר בו והתגייר. כאשר נודע למנהיגי הישועים בעיר כי אותו יהודי התגייר, הם לקחו אותו לחקירה במטרה לגלות מי שכנע אותו להתגייר. היהודי מסר את שמותיהם של שני אחים יהודים, חיים ויהושע רייציס. הישועים שמו את ידם על השניים, והכניסו אותם לצינוק בית-הסוהר. במשך כחודשיים עברו האחים רייציס עינויים על בסיס יום-יומי. הם הורעבו, הוכרחו לעבוד בעבודות משפילות והושפלו ברחובות העיר. הישועים הבהירו לשניים כי אם יסכימו להתנצר, תיפסק ההתעללות. האחים רייציס סרבו להמיר את דתם, ולבסוף, לאחר כחודשיים קשים מנשוא, הם נרצחו על-ידי הישועים.