פיאסק-לובלין

מונצחת בבית העלמין חוף הכרמל

מיקום: פולין.

אוכלוסיה יהודית לפני השואה: כ-42,130 יהודים ב-1938

 

יהודים הגיעו ללובלין לראשונה בשנת 1316, בעיקר לצרכי מסחר. עשרים שנים מאוחר יותר ניתן להם אישור רשמי להתיישב בפאתי העיר. למרות זאת, עברו לפחות עוד מאתיים שנים עד שנוצר הבסיס לקהילה של ממש בעיר. באמצע המאה ה-16 הוקם בית-הכנסת הגדול של הקהילה, ונפתחו מספר חנויות קבועות של יהודים בעיר. בשנות השישים של המאה ה-16 גם פרחו לימודי התורה, התלמוד והקבלה בעיר, והיא הפכה לאחד מהמרכזים הדתיים החשובים ביותר בפולין. הרב שלום שכנה, ראש הישיבה בלובלין ואחד מאנשי הדת הגדולים ביותר במאה ה-16, זכה מידי מלך פולין לתואר מיוחד של "דוקטור לענייני יהודים", והותר לו לעבור במהלך מסעותיו בכל הערים הפולניות, כולל כאלו שהיו "מחוץ לתחום" בשביל יהודים רגילים.

במאות ה-17 וה-18 עברה קהילת לובלין שורה של אירועים קשים. בשנים 1648-49, במהלך מרד הקוזאקים, התבצעו פוגרומים כנגד הקהילה ועשרות יהודים נרצחו. שבע שנים מאוחר יותר, במהלך מלחמה שוודיה-פולין, ספגה לובלין נזקים כבדים, חלקים גדולים מהעיר עלו באש, ובית-הכנסת המרכזי של לובלין נשרף כמעט עד היסוד. לבסוף, ההנהגה הדתית הקתולית בפולין המשיכה להיאבק כנגד היהודים בכלל, ובלובלין בפרט, ולבסוף בשנת 1795 הוחלט לגרש את יהודי לובלין מן העיר ולהעביר את כולם אל הפרברים.

באמצע המאה ה-19 הקהילה היהודית בלובלין כבר מנתה יותר מ-9,000 בני-אדם. ההגבלות החברתיות והפוליטיות על היהודים נשארו בעינן, אך היהודים הצליחו לצבור כוח כלכלי רב. המפעל הגדול ביותר בלובלין, מפעל לייצור סיגריות, היה בבעלות יהודית, כמו גם 95% מהעסקים בתחום ההלבשה והביגוד. פועלים יהודים אכלסו מקומות עבודה רבים בעיר, מה שגרם לעלייה ניכרת בתמיכה בתנועת "הבונד" הסוציאליסטית. עד לסוף המאה ה-19 כבר פעלו בלובלין בתי-ספר יהודיים, דתיים וחילוניים כאחד; בית-חולים יהודי; וקשת רחבה של ארגונים פוליטיים – ציוניים, דתיים וסוציאליסטיים.

בתום מלחמת העולם הראשונה כבר התגוררו בלובלין יותר מ-35,000 יהודים, שהיוו כשליש מכלל התושבים בעיר. הסוציאליסטיים הקימו את איגוד הפועלים היהודי של לובלין, הציונים עודדו צעירים לעלות לפלשתינה, והדתיים הקימו בלובלין את "ישיבת חכמי לובלין", בראשותו של הרב מאיר שפירא, שנוסדה בשנת 1925 והייתה לאחת מהישיבות החשובות ביותר באירופה במשך שנות קיומה. כל ספריה של הישיבה הושמדו על-ידי הצבא הגרמני בשנת 1940.

הגרמנים פלשו ללובלין ב-18 בספטמבר, 1939. הנאצים הקימו בלובלין שני גטאות, עם אוכלוסייה כוללת של כ-35,000 בני-אדם. באפריל 1941 נאסרה לחלוטין היציאה מן הגטאות, והחל תהליך ההשמדה של יהודי העיר. החל מחודש מרץ של 1942 נשלחו כ-30,000 יהודים מלובלין למחנה ההשמדה בלזץ'. היהודים הבודדים שנותרו בלובלין המשיכו לעבוד במפעלים, עד שנשלחו למחנה ההשמדה מיידאנק ב-1943.

לובלין הייתה העיר הראשונה בפולין ששוחררה על-ידי הצבא האדום, ב-24 ביולי, 1944. החל מסוף המלחמה ועד ל-1950 שבו ללובלין כ-4,000 יהודים, אך כמעט כולם עזבו את פולין בגלל החשש מאנטישמיות. נכון להיום נותרו בעיר כמה עשרות יהודים, רובם הגדול בני 55 ומעלה.